פסק-דין בתיק ע"א 6638/05

1.       ערעור על החלטת בית-המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 23.11.05 בבש"א 8019/05 בת"א 707218/04, שבה נקבע, כי חלה התיישנות על חובותיה של המערערת למשיבה בגין הארנונה הכללית לשנים 1994-1996.

2.       בתובענה נושא הערעור עתרה המערערת, עיריית ירושלים, לחיוב המשיבה, חברת פאן חן בע"מ, בתשלום סך של 1,110,499 ש"ח, בגין חיובי ארנונה של המשיבה עבור נכס מקרקעין המוחזק על-ידה בירושלים.

3.       במסגרת הדיון בבית-משפט קמא, נמסרו על-ידי המערערת, על-פי החלטת בית-המשפט, פרטים נוספים ביחס לתביעתה, אגב פירוט סכומי הקרן בגין חיובי הארנונה לכל שנה ושנה. לאחר המצאת הפרטים הנוספים, הגישה המשיבה ביום 14.11.05, בבש"א 8019/05, בקשה לדחיית התובענה על הסף, בכל הנוגע לסכום של 513,602 ש"ח מתוך סכום התביעה, אשר על-פי גרסת המשיבה התיישן, הואיל והוא מתייחס לשנים 1994-1996. המערערת הגיבה בכתב לבקשה זו ביום 21.11.05, וציינה בתגובתה, כי מלוא הסכום הנתבע בתובענה מתייחס לתקופות שטרם התיישנו, וכי תשלומים ששילמה המשיבה בעבר נזקפו, על-פי הדין, על חשבון חובות השנים הקודמות.

4.       במועד שבו הוגשה תגובתה האחרונה של המערערת, דהיינו 21.11.05, נתקיימה ישיבת קדם-משפט, שבגדרה השמיעו ב"כ הצדדים טענותיהם העובדתיות והמשפטיות בשאלת ההתיישנות. במסגרת הדיון בקדם המשפט, נתגלעה מחלוקת עובדתית בין הצדדים בעניין הפרשנויות השונות שנתן כל צד למסמכי העירייה ולמסקנות הנובעות ממסמכים אלו. ב"כ המערערת טען, כי מרישומי העירייה עולה, שסכומים אשר שולמו על-ידי המשיבה במהלך השנים, נזקפו תחילה על חשבון חובות השנים הקודמות, ובענייננו - 1994-1996, וכי התובענה אינה כוללת חובות לשנים אלו. מנגד, גרס ב"כ המשיבה, כי העירייה לא ביצעה זקיפה כלשהי של התשלומים על חשבון חובות העבר.

5.       ביום 21.11.05, נתן בית-משפט קמא את החלטתו נושא הערעור. הוא קבע, כי הבקשה לדחייה על הסף של חלק מהתביעה מתקבלת, וכי חלה התיישנות על חובות המשיבה למערערת בשל הארנונה הכללית לשנים 1994-1996, זאת מבלי לציין את שיעורו של החוב שהתיישן. עוד קבע בית-משפט קמא, במסגרת החלטתו, כי המערערת " לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה לפיה סכומי החובות לשנים 1994-1996 אינם מהווים חלק מסכום התביעה, הואיל ותשלומי הנתבעת, כפי שפורטו בטבלה, נזקפו על חשבון חובות אלה, וממילא לא חלה התיישנות".

6.       בערעורה טוענת המערערת, כי טעה בית-משפט קמא בכך שייחס את תשלומי המשיבה במהלך השנים לשנות המס שבהן שולמו, והתעלם מטענות המערערת, כי בספרי גזברות העירייה נזקפו התשלומים על חשבון חובות המשיבה לשנים הקודמות בהתאמה, כמתחייב מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן - חוק הרשויות המקומיות). עוד טענה המערערת, כי טעה בית-משפט קמא בכך שלא ראה בתשלומי היתר של הארנונה, ששילמה המשיבה בשנת 1999, כהודאה מצדה בקיומו של חוב לשנים הקודמות, אשר מחילה מחדש מאותו מועד את מירוץ תקופת ההתיישנות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

7.       המשיבה גורסת, כי לא נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא, וכי המסקנה בדבר התיישנות חלק מהתביעה עולה מכתב התביעה והפרטים הנוספים שהוגשו על-ידי המערערת.

8.       סבורים אנו, כי יש לקבל את הערעור, שכן ההחלטה, לפיה חלה התיישנות על חלק מהסכומים הנתבעים, הייתה מוקדמת, מבלי שנערך בירור עובדתי במחלוקות.

הפלוגתא בשאלת ההתיישנות, כפי שנתגבשה בהליך בבית-משפט קמא, לאחר הגשת הפרטים הנוספים, טמנה בחובה מחלוקות עובדתיות, בפרשנות העולה ממסמכי העירייה בדבר החובות שנותרו בזיקה לכל שנה ושנה, ובעניין הדרך שבה נזקפו, הלכה למעשה, התשלומים ששילמה המשיבה לעירייה במהלך השנים. משניצבה לפני בית-משפט קמא מחלוקת עובדתית כאמור, היה עליו להכריע בשאלת ההתיישנות רק לאחר עריכת בירור עובדתי, בהליך של שמיעת הוכחות, ובכלל זה - שמיעת עדויות של עובדי העירייה על משמעות הרישומים במסמכים. בירור שכזה כלל לא נעשה, ובית-המשפט נתן הכרעתו, על יסוד הטיעונים שהושמעו לפניו על-ידי הצדדים, בציינו כאמור, כי התובעת לא הרימה את נטל המוטל עליה להוכחת טענותיה. כאמור, היה זה שלב מוקדם להכריע בעניין אי-הרמת הנטל, בטרם נערך בירור עובדתי לשם הכרעה במחלוקת.

9.       אשר על כן, אנו מבטלים את החלטתו של בית-משפט קמא, ומורים כי שאלת ההתיישנות תוכרע במסגרת בירור התובענה, לאחר שמיעת הוכחות. במסגרת הכרעתו בפסק-הדין בשאלת ההתיישנות, יתייחס בית-משפט קמא, בין השאר, לסוגיית זקיפת חובות העבר, לפי הוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות, שהיא הוראה ספציפית וכופה, וכן לשאלה האם בתשלומי היתר של המשיבה משנת 1999 היה משום הודאה בקיומו של חוב ארנונה קודם כלפי העירייה, אשר מחילה מחדש את מרוץ תקופת ההתיישנות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. התיק יוחזר, אפוא, לבית-משפט קמא להמשך דיון.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ב' בתמוז תשס"ו (28 ביוני 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים.

ש ו פ ט                                                     ש ו פ ט                                            ש ו פ ט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: